הבן האובד

בפסל זה מתאר האמן את אהבת אלוהים אל כל אחד ואחד מילדיו דרך תפיסת האהבה של אב אל בנו האובד. דוד המלך עשה השוואה שכזו במזמור קג: "כרחם אב, על-בנים -- רחם ה', על-יראיו.

תמונת הפסל היא מתוך משל שסיפר היהודי בכדי להסביר לשומעיו איך אלוהים רואה אותנו, ומה רבה אהבתו אלינו כאהבת אב לבנו.


על המשלמעשה באב ולו שני בנים. בא הבן הצעיר וביקש מאביו את חלקו בירושה מראש. נענה האב לבקשתו וחילק לבניו את רכושו. זמן קצר אחר כך עזב הבן הצעיר את בית אביו, יצא אל ארץ רחוקה ושם ביזבז את כל רכושו בחיי הוללות. אחרי שביזבז את הכל מצא את עצמו סובל ממחסור ואף רעב ללחם ולא נותר לו אלא לעבוד ברעיית חזירים, אך כשהוא חפץ לאכול מהחרובים שאכלו החזירים, מעבידו לא איפשר לו. כשעשה חשבון נפש אמר לעצמו: 'אפילו השכירים בבית אבי חיים יותר טוב ממני ואני כאן גווע ברעב! אלך אל אבי ואומר לו: חטאתי לשמיים ולך. אינני ראוי עוד להיקרא בנך, תן לי רק להיות אחד משכירך.'

הוא קם והלך אל אביו ובעודו מגיע מרחוק ראה אותו אביו והתמלא ברחמים, הוא רץ אליו חיבק אותו ונשק לו. הבן התחיל לומר את שתכננן: 'אבא חטאתי לשמים ולך ואינני ראוי עוד להיקרא בנך', אך טרם סיים את דבריו קרא האב לעבדיו ואמר: הביאו מהר את הבגדים החדשים והלבישו אותו ושימו טבעת על אצבעו ונעליים לרגליו, הביאו את העגל המפוטם והכינו ארוחה חגיגית ונאכל ונשמח כי בני זה היה מת והנה הוא חזר לחיים, הוא אבד והנה הוא נמצא.

כולם החלו לשמוח אך הבן הגדול שעבד בשדה שמע את קולות המוזיקה והריקודים ושאל את אחד הנערים על מה החגיגה והנער סיפר לו: אחיך שב ואביך שחט את העגל המפוטם מפני שהוא חזר אליו בריא ושלם. כעס הבן הגדול ולא רצה להיכנס אל הבית, אז יצא אליו אביו לדבר על לבו. אמר הבן לאביו, אני עובד אצלך נאמנה כל השנים ומעולם לא המרתי את פיך ואתה לא נתת לי אף גדי בכדי שאשמח עם חברי. אבל כשבא הבן הזה שלך שביזבז את כל רכושך על זונות אתה שוחט עבורו את העגל המפוטם. אמר האב אל בנו, אתה תמיד איתי וכל אשר שלי שלך הוא. אבל מן הראוי שנשמח כי אחיך היה מת והנה הוא חזר לחיים, הוא היה אבוד והנה הוא נמצא.

האב מסמל את אלוהים הרץ אל הבן האובד ואוהב אותו. הבן האובד הוא זה שסר מדרך הישר ואילו הבן הגדול מסמל את האיש הדתי המקפיד לכבד את אלוהים אביו אך לוקה בחסד, רחמים ואהבה.